טראומה מינית בילדות והשפעותיה בבגרות
טראומה מינית בילדות והשפעותיה בבגרות – מדוע תקיפה מינית מינית עלולה לגרום לטראומה נפשית?
תקיפה מינית היא חוויה המעמתת את הנפגע או הנפגעת עם מצב קיצוני של חוסר ישע ואימה, ועל כן מערערת את תחושת הביטחון הקיומי בעולם כמו גם את האמון באחרים.
החוויה הקשה ממוטטת את מערכות ההתמודדות הרגילות המעניקות לאדם הרגשת שליטה, תחושת שייכות, ותחושת משמעות. בנוסף, היא מביאה לעתים קרובות לשינוי עמוק בנפגע/ת. אחרי הפגיעה, הקרבן אינו/ה אותו/ה אדם שהיה קודם. שינוי זה ישפיע על כל תהליך ההתפתחות של הנפגע/ת ועל מבנה האישיות.
האירועים הטראומטיים מחוללים שינויים עמוקים ועמידים בעוררות התחושתית של הגוף, ברגש, בהכרה ובזיכרון. יתר על כן, הפונקציות המנטליות והפיזיות האלה של האדם, הפועלות בדרך כלל בשילוב ובתיאום, עלולות להתנתק זו מזו ולפעול ללא תיאום, כתוצאה מאירועים טראומטיים מסוג זה.
השפעות של פגיעה מינית ממושכת בילדות על הקורבנות בבגרותם
התעללות מינית בילדות, בעיקר התעללות מתמשכת על ידי אב או קרוב משפחה אחר, היא אחת הפגיעות הקשות שקיימות. פגיעה שמשאירה נזקים קשים ומתמשכים אצל הקורבנות.
מחקרים רבים הן בקרב אוכלוסיה של מטופלים קליניים והן בקרב האוכלוסייה הכללית נותנים אינדיקציה לקשר שבין התעללות מינית בילדות ובין טווח רחב של הפרעות פסיכיאטריות בינהן: דיכאון, הפרעת דיסוציאציה, התמכרות לסמים, הפרעות חרדה, הפרעות אכילה והתנהגות אובדנית .
ריבוי סימפטומים
היסטוריה של התעללות מינית בילדות היא אחד הגורמים למועדות להיות חולה פסיכיאטרי. מחקרים מראים כי בין 40% ל -% 70 של החולים הפסיכיאטרים הבוגרים היו קורבנות של התעללות בילדות. ההשפעות של התעללות מינית – בפרט ממושכת – נובעות הן מהלחץ לעסוק בפעילות מינית והן מהמתח הכרוך באילוץ לשמור בסוד את מה שקורה.
קריסטין קורטואה מחלקת את ההשפעות ארוכות הטווח למספר תחומים:
תגובות רגשיות
תפיסה עצמית
השפעות פיזיות/סומטיות, השפעות על התפקוד מיני
השפעות בקשרים ותפקוד בין אישי ותפקוד חברתי
השפעות רגשיות
אשמה ובושה – קשורה לדינאמיקה של גילוי העריות. המתעלל מעביר את אלמנט האחריות והאשמה לילדה: “את רצית את זה, את פיתית/ הזמנת, היית ילדה רעה ולכן… ” האשמה קשורה גם לתחושה שהייתי צרכה לשלוט במצב ולמנוע אותו (” הייתי צרכה למנוע את זה/ להתלבש אחרת/ לדבר אחרת).
תחושות חרדה ומתח – תחושת החרדה הנלווית לטראומה ממשיכה ללוות את הנפגעת. חוויה מוכללת – הסביבה מאיימת ואין לדעת מאיפה תבוא הסכנה, התנהגויות בהלה, חוויה של צורך להיות בהיכון כל הזמן (עוררות מתמדת). התקפי חרדה מלווים סימפטומים פיזיולוגיים של הזעה, דפיקות לב והתעלפויות.
פוביות ייחודיות
תחושות חוסר אונים – נובעות מהחוויה המוקדמת של חוסר אונים של ילד קטן שתלוי היה בהוריו ולא קיבל הגנה ועזרה מספקת.
עצב והתאבלות – המבוגר שחי בסיוט את ילדותו חווה בבגרות עצב ותחושת אבל על אובדן הילדות והחסר בדמויות הוריות מגנות ותומכות. בנוסף, השפעות הניצול על יכולתו התפקודית כילד בבית ספר ובחברה גרמו לפערים בינו ובין בני גילו ולפגיעה במיצוי הפוטנציאל האישי שלו, דבר שגורם לתחושת החמצה מתמדת.
תחושות דיכאון – הדיכאון של המבוגר קורבן הניצול המיני נובע מכל האלמנטים הקודמים. הוא מופיע כמו דיכאון קליני, אבל הוא תגובתי למצב. כרוך בתחושות ייאוש, חוסר אונים, שאלות לגבי מהות החיים והסיבות לסבל. יכול להוביל למחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית.
העדר תגובה רגשית – בהתאמה עם תגובות ההימנעות נראה אנשים שעוצמת הרגשות המציפים הינה בלתי נסבלת עבורם והם משתתפים במנגנוני ניתוק ודיסוסיאציה על מנת לא להרגיש בכלל. כך הם נמנעים מהרגשות הקשים אך גם נמנעים מהאפשרות להרגיש אהבה, שמחה ותקווה.
בושה – הפעילות שנשמרה בסוד יוצרת חווית בושה וסטיגמטיות. חוויה שיש לי סוד שמי שידע עליו יסמן אותי כשונה, מופרעת.
כעס וזעם – ילדה שחיה בעולם אכזר בו לא התאפשר לה לבטא את רגשותיה, הן בגלל פחד האימים מהפוגע והתוצאות האפשריות של החשיפה, והן מעצם הפחד מהתממשות הפנטזיות התוקפניות שלה, נאלצת להפנים רגשות אלו. הם נשארים מודחקים ומקבלים ביטוי של דיכאון ותוקפנות כלפי עצמי, ולחלופין התקפי זעם לא נשלטים כלפי הסביבה.
אנשים שנראים כמו “מתים מהלכים” (זומבי), מדווחים על “אבן” המונחת על ליבם ומונעת מהם להרגיש
תפיסה עצמית
ערעור תפיסת העצמי: כל מבנה ה”אני”, דימוי הגוף, הדימוי המופנם של אחרים, הערכים האידיאליים אשר נותנים תחושת שלמות ומטרה בחיים – מתרסקים. אצל נפגעי טראומה של התעללות מתמשכת בילדות נוצרת פעמים רבות תחושה של איבוד העצמי : “אני לא עצמי עוד”. הנפגעת אינה יודעת מי היא, היא מאבדת את תחושת העצמי, תוך תחושה של חוסר אנושיות : “אני לא בן אדם יותר”. לעיתים מתפתח דימוי עצמי של מזוהמת, אשמה, רעה. הפנמת תחושות האחריות והאשמה, תחושת בושה ובלבול ושאלות עצמיות לגבי הערך שלי (איך מי שאוהב אותי יכול לפגוע בי?) ייענו בתשובות לרעת הנפגעת.
דימוי גוף שלילי
דימוי עצמי שלילי
תמונת עולם טראומטית
קשיים קוגניטיביים
ניתן להבחין בחלק מהקשיים הקוגניטיבים הבאים:
בעיות בזיכרון הנובעות מתהליכים דיסוציאטיבים הקשורים להישרדות בזמן הפגיעה המינית.
* קשיי ריכוז ולמידה
* הפרעות בזיכרון: האישה חווה חלקים שלמים מהילדות כמחוקים ולעיתים יש גם הפרעה ביכולת לזכור בטווח קצר.
* ניתוקים בקשב.
* מצבים דיסוציאטיבים בתפקוד יום יומי (הליכה לאיבוד, התנתקויות, ללכת למקום אחד ולהגיע לאחר), עיוותי תפיסה (נראית לעצמה שונה בראי, לא זוכרת אנשים ומקומות בהם הייתה).
* האירועים הפולשניים (פלאשבקים) מביאים לאיבוד חלקי של הקשר עם המציאות, זמן ומקום.
* סיוטי לילה ופלאשבקים – סיוטים חוזרים ונשנים חדים ומדויקים במצבי ערות או חלימה, מלווים בכאבים פיזיים.
השפעות פיזיות ו/או סומאטיות
אנשים עם טראומה כרונית רגישים במיוחד, חרדים ועצבניים, ללא כל יכול להגיע למצב של רגיעה ונינוחות לאורך זמן. ישנן תלונות רבות על כאבי ראש, בעיות עיכול, כאבי בטן, אגן וגב. תחושות חנק ובחילות.
הפרעות בשינה – ההתעללות התרחשה במצבים המזוהים עם שינה, במצבי דמדומים, המיטה לא מקום בטוח, יש קושי בהרגעה עצמית שחיונית לשינה.
הפרעות נוירולוגיות, התעלפויות והתקפים אפילפטים.
פגיעה במערכות גופניות שונות: חשוב להבין שהגוף מגיב הרבה פעמים במקומות בהם הוא נפגע ולכן נראה בעיות במערכת העיכול והשתן (דלקות חוזרות באברי המין ודרכי השתן), במערכת המינית (דלקות בנרתיק, גידולים שונים ברחם, בעיות במחזור), בשלד ובגו התחתון. נפגעות שחוו מין אוראלי יסבלו מבעיות סביב הפה ובגרון – בחילה, פצעים, כיבים וגידולים, הקאות ותחושת חנק.
קימים דיווחים רבים על כאבי ראש ומיגרנות, טריכוטילימניה, הפרעות במערכת הנשימה, וכאבים לא מוסברים.
מחלות של המערכת החיסונית והנוירולוגית: מכיון שהמערכת החיסונית הולכת ונשחקת תחת הלחץ הנפשי והלחץ להמשיך לתפקד נוצרים כשלים של המערכת החיסונית והנוירולוגית כגון:עייפות כרונית, מחלות שרירים, מחלות אוטו אימוניות נטייה לתפוס מחלות ויראליות, קושי בתפקוד בלוטת התריס וזאבת.
תגובות מתח: שחיקת שיניים, לסת לחוצה, לחץ דם גבוה, איברים קפואים, צלצולים באוזניים.
הפרעות אכילה: אכילה כפייתית (שימוש באוכל כגורם מרגיע ש”דוחס” את הכאב), שימוש יתר בסוכר, בולימיה ואנורקסיה.
השפעות על מיניות ותיפקוד מיני:
רוב נפגעות הניצול המיני מפתחות קשיים בתפקוד המיני גם כשלא ניכרת פגיעה קשה בתפקודים אחרים. נפגעות יכולות להיות מרוחקות ונמנעות חברתית ומינית ומאידך להתנהג בצורה לא מובחנת מינית.הקשיים נפרסים על פני קשת של הפרעות: החל מהסתגרות, הימנעות ופחד מיחסי מין, וגיניזמוס, אנאורגזמיות,חוסר סיפוק מיני, שימוש בגוף בצורה מינית דרך עיסוק בזנות ופורנוגרפיה.
יחסים בין אישיים
הפגיעה הקשה ביחסי האמון נובעת מהעובדה שהאדם שאמור היה להגן ולספק צרכים בסיסיים של הילד הוא זה שפגע בו. כל מערכת הביטחון והאמון נפגעת ויש בלבול בזיהוי כוונות האחר. ברור כי כאשר ההתעללות מתרחשת עם אדם מוכר, קרוב, שאמור לדאוג, לטפל ולשמור על הילדה היא מפתחת עיוותים קשים מאוד בתפיסת יחסים. קיימת בגידה עמוקה ביחסים דבר שלא מאפשר התפתחות של אמון בסיסי. הפגיעה הקשה הזו ביחסים באה לידי ביטוי בקשיים ביחסים עתידיים של האישה הבוגרת: בחשיפתה לחזרתיות על יחסים עם אנשים מתעללים, חוסר אמון כי משהו בעולם יוכל לאהוב אותה ולטפל בה ללא פגיעה בה, תחושה של בדידות,בריחה מיחסים קרובים, חשדנות וקושי להחזיק קשרים חברתיים (פחד שינצלו אותי וישתמשו בי). ניתן לראות זאת באחד או יותר מהמאפינים הבאים:
קושי ביחסי סמכות- הפחד מהשתלטות וניצול גורם לתגובתיות יתר לדמויות סמכותיות ופגיעות לביקורת.
קושי בחיבור לאנשים, תחושת בידוד וריקנות.
נפגעות שכלפי חוץ מתפקדות טוב, תפקוד צייתני ומצטיין, מתוך מיומנויות של קריאת מחשבות (ניחוש צרכי האחר), הענות אוטומטית לצרכי האחר וצורך כפייתי להסתיר את ה”פגם” בתוכן, ובו בזמן תחושת חוסר סיפוק, שממון ודיכאון, ריקנות וחוסר עניין אמיתי בעבודה.
נשים שמחבלות בקריירה שלהן ממקום של אשמה והענשה עצמית (לדוגמא: אחות מצליחה שסובלת מהתנתקויות, התקפי שתייה ועישון והתנהגות פרובוקטיבית לא מובחנת שפוגעים בהתקדמותה).
קשיים בהורות: נשים, שעברו התעללויות מחרידות בילדות, מפחדות לשהות עם הילד, שהן כה אוהבות, ביחידות. או לא מסוגלות לחבק, ללטף להעניק חום ואהבה. משום שהאינטימיות עם הילד עוררה זיכרונות קשים של הילדות הטראומטית. האמהות גורמת, פעמים רבות, לרה-אקטיביזציה של ההתעללות המינית שהאם עברה כילדה.
התנהגות אנטי חברתית ועבריינית כגון זנות, סמים ופשע: התעללות מינית בילדות היא הגורם המרכזי בהתדרדרות של נשים למצבי מצוקה קשים כמו התמכרות לסמים, עיסוק בזנות ועבריינות.
שימוש בחומרים פסיכו – אקטיביים – כשהזעם והכאב הם בלתי נסבלים ולא נרגעים על ידי מנגנונים פסיכולוגיים של הדחקה וניתוק, הנפגע מחפש דרכי הרגעה וטשטוש מלאכותיות באמצעות חומרים מרגיעים המשנים את התודעה.
רצון למות: אחת התוצאות הקשות של פגיעות מיניות הוא איבוד הטעם לחיים ורצון למות. אנשים שעברו ניצול מיני מנהלים דיאלוג קבוע עם המוות. תחושות הייאוש, חוסר האונים והתקווה, הקולות הביקורתיים וההרסניים בפנים שמקורם באשמה ובושה הם דומיננטיים ומחסלים עבורם. מטופלות רבות מדווחות על ניסיונות אובדניים רבים, כמו גם על רצון למות מבלי להתאבד.
פציעה עצמית: פציעה עצמית שכיחה מאוד בקרב נפגעות תקיפה מינית. לעיתים מדובר ברצון למות, אולם פעמים רבות הפציעה העצמית מכוונת להפיג כאב רגשי קשה מנשוא. החבלה העצמית משרה תחושה של שלווה ורווחה. הכאב הגופני עדיף על הכאב הרגשי שאת מקומו הוא תופס.
קורבנות חוזרת: נשים שהיו קורבנות להתעללות ממושכת בילדותן מועדות להיקלע למצב של קורבנות חוזרת כגון: אשה מוכה, קורבנות לאלימות מילולית והשפלה ופגיעות מיניות חוזרות. ההסבר לכך הוא שהנפגעת למדה במהלך חייה לציית, להיות קשובה ולהיענות אוטומטית לצרכי המבוגרים סביבה, תפקידה היה לספק את צרכי המתעלל, לכן יש נטייה אוטומטית למצב הענות מול דמות סמכותית.
התנהגות מסתכנת: כניסה למצבי סיכון כמו נסיעה בטרמפים, יציאה למקומות מסוכנים, מתוך תקווה שהפעם תצליח לשלוט בסיטואציה